ציוד לכיבוי אש ידני

ציוד לכיבוי אש - ידני או אוטומטי, העיקר שיהיה בהישג יד

הידעתם כי בכל 12 דקות, בממוצע, פורצת שריפה בנקודה כלשהי בארץ? האם אתם מבינים כי מדובר על יותר ממאה אירועים ביום ועל יותר מ-43,000 מקרי שריפה בשנה?? נכון, לא כל הדליקות והשריפות הן בסדר גודל כזה של האסון בכרמל, ולא כל אירוע מגיע לכותרות העיתונים ומהדורות החדשות, אפילו לא לעמוד 8 למטה או לרמה של ידיעה זוטרה ב-RSS שרץ בלופ באתרים החדשותיים המובילים, אך, עדיין, עבור אלו שנכווים מהשריפה הקטנה ביותר, עבור אלו שנאלצים לעבור דרך חתחתים מיוסרת עם התביעה לחברת הביטוח ולגורמים השונים

מדובר על עולם ומלואו, על קטסטרופה במלוא מובן המילה.

מרבית הדליקות אינן קורות יש מאין, ומעטים מאוד המקרים בהם יד הגורל נפגשת ביד המקרה ופורצת אש. לרוב, מדובר על טעות אנוש, על שגיאה שלא במתכוון או על הצתה זדונית ומכוונת ורובן של השריפות מתרחש באזורים מאוכלסים ומאוישים על ידי בני אדם. כאשר ישנה הקפדה על קיומו של ציוד לכיבוי אש ולא כל שכן על תקינות ציוד לכיבוי אש הנמצא באתר, כך אפשר לצמצם בצורה מהותית ודרמטית את פגיעת האש ואת נזקיה, ולעצור אותה עוד בתחילתה, כאשר הנזקים הם קוסמטיים ואסתטיים בעיקר, ולא פיזיים וקשים לשיקום ולתיקון.

ציוד לכיבוי אש צריך להיות מצוי בכל מקום בו חיים אנשים

, בכל מתחם בו הם מסתובבים ובו הם פועלים. באמצעות ציוד זה אפשר להתנהל בצורה שקטה ובטוחה יותר, לדעת כי יש יכולת להגן על הנכס, על תכולתו ועל אלו הנמצאים בו גם במקרה של התלקחות ספוראדית של אש או במקרה של זיהוי מקור אש פעיל. רוב הציוד, למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות והקדמה, עדיין דורש נוכחות פיזית של אדם ושימוש פיזי בציוד, והציוד שהוא אוטומטי יותר, דוגמת הספרינקלרים התקרתיים, המופעל באמצעות גלאי חום ועשן, מסוגל רק להאט התלקחות ולצמצם התפשטות ולא לכבות את האש ואת מקורותיה, כך שישנה גם חשיבות עליונה למהירות ההגעה לארונות ולמחסני ציוד לכיבוי אש ולהימצאותם בהישג יד.